מדינת ישראל היום, היא מהמדינות הצפופות ביותר מקרב המדינות העשירות. קיים מתאם בין העלייה בתמ"ג לבין העלייה בבעלות על רכב פרטי, ולזו השפעות שליליות נרחבות על החברה והסביבה. אימוץ עקרונות של תחבורה בת קיימא יעזור להפחית את הגודש בכבישים, את זיהום האוויר, ואת ההוצאות על הדלק המתייקר, ויתרום לצמצום הפערים החברתיים.
להלן הצעדים הדרושים במספר תחומים לקידום תחבורה בת קיימא בישראל:
הפחתת תמריצים לשימוש ברכב פרטי:
• יצירת שוויון מלא במיסוי בין עובדים אשר מקבלים רכב ממקום העבודה לאלו שאינם מקבלים רכב. הדבר ניתן לביצוע על בשתי דרכים- מתן ערך מלא לשווי השימוש, בהתאם לעלויות בפועל (לדוגמא- המחיר שמשלמים לחברת הליסינג), או מתן הטבה מקבילה לעובדים אשר אינם מקבלים רכב מהעבודה. הדרך הנכונה ביותר לדעתנו היא ביטול של מנגנון שווי השימוש וחיוב במס לפי שווי ההטבה בפועל. חשיבות צעד זה היא לתת ערך לכל קילומטר נסועה שהעובד מבצע ובכך לתקן המצב הקיים בו העלות השולית של שימוש ברכב ממקום עבדוה היא כעת 0 ש"ח לקילומטר. (הצעדים שנעשו על ידי רשות המסים בנושא זה הם מבורכים אך אינם מספקים)
• פדיון חנייה - לייעל את מצב החנייה במשק, יש לחייב את המעסיק להציע הטבה המקבילה להטבה של מקום חנייה בחינם. הצעת חוק מוכנה בנושא זה נשלחה אליכם, ואני מקווה כי היא תשרת אתכם בקידום הנושא.
• מיסוי חנייה במקום העבודה - כיוון שמדובר בהטבה אשר עד כה איננה ממוסה, יש לתת ערך להטבה הניתנת על ידי מקומות העבודה לעובדים.
• סיוע למעסיקים המקדמים תחברוה בת קיימא בקרב עובדיהם - הגדרת בעלי תפקידים במשרד התחבורה שתפקידם לסייע למעסיקים להכין תוכניות תחבורה לעובדים. במדינות שונות בעולם כגון הולנד צרפת וארה"ב קיימים גורמים ממשלתיים אשר תפקידם לסייע למעסיקים לבחון וליישם תוכניות תחבורה לעובדים.
שיפור השירות בתחבורה הציבורית (חשוב לשלב חלק מהצעדים יחד עם הכנסת ה"רה אירגון בתחבורה הציבורית בגוש דן"):
• זיכוי במס על נסיעות בתחבורה ציבורית על ידי הכרה לצורך מס בהוצאה שהעובד יציג של רכישת חפשי חודשי. חשוב שזיכוי זה יהיה משמעותי גם עבור עובדים הנוסעים נסיעות ארוכות יחסית (חיפה תל אביב וכו').
• הרחבת שעות הפעילות של נתיבי התחבורה הציבורית ל24 שעות . המטרה בפעולה זו היא משולבת. ראשית, להתמודד עם גודש בשעות שאינן צפויות (על פי מחקרים שונים, כ40 אחוז מהגודש הינו בשעות לא שיגרתיות). שנית, הגדרה של הנתיבים כמיועדים בלעדית לתחבורה ציבורית מאפשרים לימוד של הנהגים והכרה ברורה יותר בהפרדה של נתיבים אלו.
• עידוד הסכמים מרוכזים בין מעסיקים למפעילי תחבורה ציבורית - לאפשר ולעודד מפעילי תחבורה ציבורית לתת הנחה של 17 אחוז על נסיעות בנרכשות במרוכז על ידי המעסיקים, בדומה להסכם הקיים ברכבת ישראל.
• מידע לציבור אודות רמת השירות- חיוב משרד התחבורה לפרסם מדי רבעון את נתוני רמת השירות בתחבורה הציבורית הנאספים על ידי משרד התחבורה.
• חופשי חודשי לאחר 10 בבוקר - יצירת מנגנון של חופשי חודשי לשעות שפל כנהוג בכל ערי אירופה, ומיועד לאלה המשתמשים בתחבורה הציבורית בשעות גמישות יותר, ובכך לאזן הביקושים בין שעות גאות לשפל.
• נסיעה שקטה באוטובוס - הגדרת אזורים באוטובוס וברכבת "נקיים מסלולארי", בכדי לאפשר לנוסעים המעוניינים בכך נסיעה שקטה ונעימה.
• מרכז מדע לתחבורה ציבורית - מרכז מידע משותף לכל מפעילי התחבורה הציבורית, בניהול ממשלתי, וחקיקת חובת העברת המידע בזמן אמת של הנסיעות המפעילים השונים.
שאטלים למרכזי תעסוקה – לפרסם בקרב מרכזי תעשייה את האפשרות לקבל מימון חלקי לשאטלים מתחנות רכבת.
תשתיות ברשות המקומית:
• שיפור מעמד הולכי הרגל בכבישי מע"צ - שיפור תשתיות בכבישי מע"צ חוצי יישובים, גם ללא הרחבה של הכבישים, אלא מתוך מחויבות להולכי הרגל והתושבים בסמוך לכבישים אלו. חשוב לציין כי הליכה ברגל הינה מרכבי משלים לנסיעה בתחבורה ציבורית. במקום שאין בו אמצעים מספיקים להליכה ברגל לא ייתכן שימוש ראוי בתחבורה ציבורית.
• בחינת התאמה ליעדים ממשלתיים - חובה של תוכנית המוגשות כבקשה למימון משרד התחבורה והאוצר להציג כיצד התוכנית תורמת להפחתת השימוש ברכב הפרטי.
• תוכנית מקומית להפחתת נסועה - חובה של הרשויות המקומיות להכין תוכנית כוללת להפחתת הנסועה בתחומן, כתנאי לקבל מימון לפרויקטים.
טווח ארוך:
• שינוי מרכיב השכר של אחזקת רכב לעובדי מדינה כדי להפסיק לעודד את העובדים להחזיק ברכב .
• חקיקת חוק האוסר על מעסיקים להתנות מרכיבי שכר בהחזקת רכב . המצב הקיים הוא שגוי גם ברמה התחבורתית, וגם ברמת השוויון בין העובדים. כיום גם קיימים פתרונות לעובדים המחויבים לנסיעות במסגרת העבודה כגון קאר-שרינג, המאפשרים לעובדים להשתמש ברכב שאיננו רכושם בעת הצורך.
• חוק בנושא חובת מפעילי תח"צ לספק מידע בזמן אמת בתוך האוטובוסים.
תחבורה היום ומחר - מקדמים תחבורה בת קיימא
